זוגיות והקשר שבתוכה

זוגיות והקשר שבתוכה

רוב האנשים הבוגרים חיים בזוגיות, יש יחסי זוגיות שונים ומגוונים, ואנו נתמקד בזוגיות קונבנציונלית שבד"כ מקבלת פומבי ע"י חופה וקידושין בין גבר לאישה, וגם כאן מגוון טקסים.

 בתוך הזוגיות הקונבנציונלית אנו מזהים היום יותר ויותר זוגיות פרק ב' או יותר, מה שמכניס לשפה את צמד המילים "משפחה מורכבת", משפחה שהיא בד"כ מורכבת מאישה וגבר שהיו במערכת זוגית אחת, בד"כ הם עם ילד אחד או יותר, ומרכיבים משפחה יחדיו, שעם הזמן מתווסף ילד נוסף או יותר, ומכאן השם "מורכבת". כי היא גם מורכבת ממספר נפשות גדול ממשפחה שהחלה כזוג, וגם מורכבת מעצם מורכבות היחסים שהיא סוחבת, שהם אינם יחסים כמו של זוג רגיל. (ילדים שלי, שלך, שלנו)

במאמר זה ננסה להבין את שתי מערכות הזוגיות, המשותף והמבדיל בניהם.

כאשר החלטנו להקים מערכת זוגית, המתנהלת כיחידה בפני עצמה, ואומר, גרים וחיים יחד, הדבר הראשון שעולה הוא התקשורת בין שני האנשים. בד"כ זו מערכת זוגית עם וותק מסוים, ששני בני הזוג מצאו מכנה משותף כזה או אחר, שבניגוד למכנים משותפים אחרים, הביאו רצון!! לחיות יחד ולחלוק החיים יחדיו. הזמן וההיסטוריה מלמדים אותנו, כי לאורך זמן יתגלעו קשיים בזוגיות. כאשר נבדוק לעומק מה קורה, בד"כ נמצא, כי מתי שהוא, מסיבה כלשהי, התקשורת הבינאישית השתבשה. מישהו מבני הזוג כבר לא כל כך מקשיב, או שעסוק עם עצמו ולא מקדיש אותה תשומת לב, הזוגיות כבר ברורה מאליה ואין צורך, (ממש לא נכון) לפנק, להתייחס, לחזק. וישנן עוד סיבות, שכולן סביב התקשורת. במשפחה פרק ב', הנושא עוד יותר בולט, מכיוון שכאן על ההתחלה יש יותר משני אנשים, והנושאים והרגישות בתקשורת הם רבים יותר, הן בתא החדש, והן במשפחות הסובבות החדשות והישנות כאחד.

 כאן המקום לומר בקצרה, כי תקשורת זוגית, הוא לא רק מלל, היא: שפת-גוף, היא הקשבה, היא תשומת לב, היא לא פעם ריח, כן ריח שעובר דרך האף ומשפיע.

נושא חשוב עד מאוד בזוגיות, היא ההבנה מה תפקיד כל אחד בקשר, ואולי נכון יותר לומר מה כל אחד מצפה מהשני בקשר. נושא שאני פוגש לא פעם, נושא שלא מדובר בין בני זוג, וגורם למתחים מיותרים. בני זוג צעירים בונים הזוגיות בד"כ בראשית חייהם כשהם עצמם עוד לא מגובשים, ובשלבי למידה או מקצוע ראשוניים. כך החיים "זורמים" כפי שנהוג היום לומר, אך עם הזמן האנשים מתבגרים, מתמקצעים, צוברים ידע וניסיון = משתנים. כאן מתחיל בצורה לא במודעת תהליך התרחקות כלשהו, שזוגות רבים לא שמים אליו לב, ובקר אחד מסתכלים על בני-זוגם ולא מזהים. התקשורת לא שקופה וברורה, ועם הזמן כל אחד מאתנו עסוק בעולמו הפרטי, מקצועי, אין הבנות מי עושה מה ומתי. אני מוצא לא פעם, כי אחד מבני הזוג "היה בטוח" שהשני עושה דבר מה, רק מה, שכח לבדוק האם זה מקובל על בן הזוג.

במשפחה מורכבת התחום הזה רגיש במיוחד. לזוגיות כל אחד מגיע כבר עם ילדים, בד"כ מקצוע והרגלים משלו, ועכשיו צריך למצוא דרך לחבר ולגשר על כל אלו. מעבר לחלוקה הזוגית השוטפת מי עושה מה ומתי, יש מקום של חלוקת זמן ותפקיד כשבאים הילדים לבקר, או שהילדים נוסעים לבקר בבית השני, מי מסיע?, האם לפנות זמן רק להם, ולא לערב את המשפחה החדשה? מה תפקיד בן הזוג החדש ביחס לילדים שלי? (כמובן גם תלוי בגיל הילדים), האם ה-X  מעורב? ועוד המון שאלות של מיקום ביחס אל.. ול.. שלא נמצאים בזוגיות רגילה.

מה למדנו: חשובה מאוד התקשורת הבינאישית, הדיבור, היחס, אף אחד אינו מובן מאליו, חשוב מאוד להבין מה בן הזוג מצפה ממני בקשר, ומה אני מצפה ומה אני נותן בקשר. במשפחות פרק ב', חשוב יותר הדיבור, השיתוף, יכולת ההכלה והתמיכה אחד של השני.

חשוב לשמור על אמון שיתוף לאורך כל אורך הזוגיות, אלו הם היסודות לזוגיות מצליחה